פלאפל אוריון בע"מ נ' מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

המבקשת הינה חברה בע"מ המפעילה רשת מזון מהיר ובבעלותה מספר סניפים בעיר חיפה.

ביום 08.10.10 ארעה פריצה לאחד מסניפי המבקשת שבעקבותיה נגרמו לסניף נזקי רכוש ונגנב ממנו ציוד בשווי כולל של 76,855 ₪.

המשיבה הייתה בכל המועדים הרלבנטיים לתביעה, מבטחת הרשת על כלל סניפיה, על פי פוליסה לביטוח העסק - "רימון עסקים", אשר כללה, בין היתר, כיסוי ביטוחי למקרי פריצה וכיסוי לסיכוני אש.

בעקבות מקרה הביטוח, המבקשת פנתה למשיבה לקבלת תגמולי הביטוח.

שמאי מטעם המשיבה אמד את גובה הנזק בערכי כינון ע"ס 70,855 ₪ (כולל נזקי זכוכית), ובסך של 41,600 ₪ בערכי שיפוי, כאשר בפועל לא בוצע כינון.

ביום 06.12.10 המשיבה הוציאה הוראת תשלום, לפיה אושרה התביעה על סך 40,700 ₪ מתוכם קוזזו סכומים עבור השתתפות עצמית, ניכוי קימום, וניכוי חוב, ונותרה יתרה לתשלום בסך של 15,201 ₪.

לאחר הוצאת הוראת התשלום הנ"ל ובסמוך למועד הוצאתה, המשיבה הודיעה למבקשת, כי הכיסוי הביטוחי עבור הסניף נשוא הפריצה מוגבל לסך של 25,000 ₪, וכי בטעות הושמט מהפוליסה הרלבנטית שהונפקה עבור בית העסק, נושא הפיצול בין הסניפים והגבלת הסכומים לכל סניף, ועל כן, המשיבה ביטלה את ההוראה לתשלום יתרת סכום התביעה משלא נותרה כל יתרה נוכח הגבלת תקרת סכום הביטוח לאותו סניף.

ב"כ המבקשת, ובעקבות הודעה זו, פנה ביום 09.12.10 למבקשת וביקש לבצע את התשלום בהתאם להוראת התשלום וטען, כי לא נפלה כל טעות בפוליסה וכי הפוליסה מדברת בעד עצמה. מכתב זה נענה בשלילה, ומכאן התביעה שבפניי.

ראשית כל, אקדים ואציין, כי המדובר בתביעה כספית לכל דבר ועניין, אך המבקשת בחרה להסוות את הסעד המבוקש על ידה והגישה המרצת פתיחה לפיה, ביקשה פסק דין הצהרתי שיצהיר על זכאותה לקבלת תגמולי הביטוח.

יחד עם זאת, דומה, כי אין הפרש כלשהו בין האגרה ששולמה בפועל לבין האגרה שהמבקשת הייתה חייבת לשלם בהתאם לסכום התביעה שהצדדים הסכימו ביניהם כי הינו עומד ע"ס 16,100 ₪ כפי שיפורט בהמשך.

בתביעתה המבקשת טענה, כי הפוליסה קובעת במפורש כי סכום הביטוח עבור פריצה מוגבל לסך של 525,000 ₪ לשלושת הסניפים ללא כל הפרדה ו/או פיצול סכום הביטוח בין הסניפים. המבקשת הוסיפה וטענה עוד, כי אין כל ממש בטענת המשיבה לפיה, יש לראות בהגבלה המופיעה בפוליסות משנים קודמות, כתקפה גם לפוליסה הנוכחית. המבקשת טענה, כי הפוליסה הקודמת אינה רלוונטית למקרה הנדון. הפוליסה שבתוקף נכון למועד הפריצה אינה כוללת פיצול כלשהו בין סכומי הביטוח עבור פריצה לסניפים השונים.

המשיבה כפרה בטענות המבקשת וחזרה על כל טענותיה המפורטות לעיל.

ביום 06.04.10 התקיימה ישיבת קדם משפט בתיק, ובמסגרתה הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, לפיה הסמיכוני לפסוק לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), לאחר שיסכמו טיעוניהם בעל פה.

המבקשת אינה חולקת על קביעותיו של השמאי מטעם המשיבה.

המבקשת אינה חולקת על כך, שלא בוצע כינון בפועל.

מוסכם על הצדדים, כי המשיבה שילמה למבקשת בדרך של קיזוז כנגד חוב, את הסך של 25,000 ₪.

מוסכם על הצדדים, כי ההפרש בערכי שיפוי והעומד לדיון נשוא התביעה, הינו בסך של 16,100 ₪.

בסיכומי טענותיה, המבקשת טענה, כי המשיבה היא זו שהכתיבה את חוזה הביטוח ורשמה במפורש את סכומי הביטוח וטענת "טעות סופר" בפוליסה אין לה כל בסיס ואין להעלותה כיום לאחר שהפוליסה הונפקה ותנאיה נקבעו בה במפורש. מדובר בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב ועל מנת להוכיח את הטענה נדרשות ראיות של ממש. קבלת הטענה לפיה נפלה טעות, משמעה הכשרה בדיעבד לשינוי תנאי הפוליסה ולהרחבת הסייגים המגבילים את חבותה של המבטחת, הכל שלא כדין, ובחזרת המבקשת מעמדתה הראשונה שאישרה את התביעה ללא כל הגבלה, היא פעלה בחוסר תום לב.

לטענת המבקשת, הפוליסה והוראת התשלום מדברים בעד עצמם ואין מנוס מקבלת התביעה במלואה, אך למען הזהירות, המבקשת הוסיפה וטענה עוד, כי בפוליסה נשוא התביעה קיים תנאי המתייחס לעניין ניוד הציוד מסניף לסניף. במסגרת המו"מ שקדם לכריתת הפוליסה נשוא התביעה, המבקשת ביקשה שלא יהיה פיצול הן בסיכוני אש והן בסיכוני פריצה. המשיבה דחתה את הבקשה לעניין סיכוני אש, אך קיבלה את הבקשה בנוגע לפריצה. המשיבה עמדה על הפיצול בסיכוני אש נוכח העובדה כי היה אירוע שריפה באחד הסניפים, שם שולמו תגמולי ביטוח, ומכאן, המשיבה עמדה על פיצול והגבלת סכומי הביטוח בגין סיכוני אש. המבקשת טענה עוד, כי הפיצול בעניין סיכוני אש לא היה בפוליסה הקודמת, וכי בעקבות הסכמת המשיבה לביטול הפיצול בכיסוי הפריצה, פרמיית הביטוח עלתה. המבקשת טענה עוד, כי בעקבות בקשת המבקשת לאי פיצול בשני סוגי הביטוח, סוקר מטעם המשיבה בדק את סניפי העסק והגיש דו"חות למשיבה, לפיהם, המליץ על ביצוע פיצול בעניין סיכוני אש בלבד.